פסק-דין בתיק ע"א 2319/05

לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ריבה ניב) מיום 20.4.05 (ת"א 59909/00 ות"א 162837/02) שקיבל באופן חלקי תביעה שהגישו המערערים והמשיבים שכנגד (להלן:- " המערערים") נגד המשיבים והמערערים שכנגד (להלן:- " המשיבים").

1.                    רקע

(א)                המערערים הם בעלי זכויות הבעלות והחזקה בבית ברחוב המרגנית 32 ביבנה (להלן: " הבית"). ביום 10.5.95 התקשרו המערערים בהסכם (מוצג מ/1; להלן: " ההסכם") להשכרת הבית למשיבים לתקופה של 12 חודשים תמורת דמי שכירות בסך של 800 דולר לחודש. ביום 30.4.96 הוארך הסכם השכירות בשנה (מוצג מ/6), וב-8.4.97 הוארך בשנה נוספת (מוצג מ/7) (להלן: " תקופת השכירות המוארכת").

(ב)                 על-פי ההסכם הפקידו המשיבים את דמי השכירות בשיקים מעותדים בסכום קבוע של 800 דולר כפי ערכם במועד מסירתם, למשך שנה. חישוב הפרשי השער נדחה למועד מאוחר יותר. כמו כן מסרו המשיבים למערערים שיק בטחון בסך של 60,000 ש"ח.

(ג)                  לפני שהגיעה תקופת השכירות המוארכת לסיומה, הודיעו המשיבים על כוונתם לעזוב את המושכר. הם עזבו בתחילת ינואר 1998.

(ד)                 מספר חודשים לאחר פינוי המושכר, הגישו המערערים את שיק הביטחון לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, וזאת לאחר ששלחו למשיבים מכתב התראה הדורש מהם דמי שכירות שלא שולמו בשלושת החודשים האחרונים, ופיצוי בגין נזקים למושכר. המשיבים הגישו התנגדות לביצוע השיק, וטענו, בין היתר, כי הפינוי המוקדם היה בהסכמת המערערים. כן טענו שקיבלו את הבית באותו מצב שבו השיבוהו; ושאם נגרמו לבית נזקים - הם נובעים מרטיבות חוזרת עקב פיצוצים בצנרת. עם זאת הודו המשיבים שלא שילמו את דמי השכירות עד ליום הפינוי, אך טענו שיש לקזז מן החוב את הוצאותיהם בגין תיקונים שעשו במושכר.

(ה)                טענת המשיבים לקיזוז נדחתה, ניתן פסק-דין חלקי המחייבם בתשלום שלושה חודשי שכירות עד ליום הפינוי, אך ניתנה להם רשות להתגונן בטענה שמצב המושכר היה טעון תיקון מלכתחילה, ושהם לא גרמו את הנזקים (להלן: " התביעה הראשונה").

(ו)                  בעת שהתנהלו ההליכים בתביעה הראשונה הגישו המערערים תביעה נוספת (ת"א 162837/02) על סך 82,808 ש"ח בגין נזקים שלטענתם גרמו המשיבים למושכר, דמי שכירות שלא שולמו, דמי תיווך שנאלצה המערערת לשלם לצורך השכרת הבית לשוכרים אחרים ועוגמת נפש (להלן: " התביעה השנייה"). לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי שפירטה את הנזקים הנטענים במושכר, ועלות תיקונם. המערערים ציינו שקיימת חפיפה חלקית בין התביעה הראשונה לבין התביעה השנייה, ולכן בתביעה השנייה עותרים הם אך ורק לסכום העולה על זה הכלול בתביעה הראשונה.

(ז)                  בית המשפט איחד את הדיון בשתי התביעות, וקבע שהראיות בשני התיקים תובאנה לפי סדר הבאתן בתביעה השטרית.

2.                    פסק דינו של בית משפט קמא

בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי, לאחר שציין שלנוכח קיומה של התביעה השנייה, אין המשיבים מוגבלים עוד בטענות שלגביהן ניתנה להם רשות להתגונן, וקבע כדלקמן:

(א)                דמי שכירות לחודש אוגוסט 1995 - בית המשפט קבע שתקופת השכירות החלה במאי 1995; המשיבים הפקידו בידי המערערת 12 שיקים מעותדים עבור דמי שכירות, לרבות שיק לחודש אוגוסט 1995, ולא יתכן שהמערערת, רואת-חשבון קפדנית, לא שמה לב שדמי השכירות עבור חודש זה לא שולמו, ואף לא הציגה את השיק שלא כובד או לא הופקד בעיתו.

(ב)                 דמי שכירות לחודשים ינואר-פברואר 1998 - בהסכם נקבע שבמקרה שהשוכר ירצה להפסיק את השכירות לפני תום תקופתה, יהא עליו לשלם את דמי השכירות עד תום התקופה, או להמציא דייר אחר במקום השוכר לשביעות רצונם של המערערים. המשיבים טענו שקיבלו את הסכמת המערערים לסיום תקופת השכירות, אך לא הרימו את הנטל להוכיח טענה זו, והיא נדחתה. בית המשפט חייב את המשיבים בדמי שכירות לחודשים אלה.

(ג)                  הפרשי שער - בית המשפט דחה את תביעת המערערים להפרשי ריבית והצמדה בגין שיקים שלא כובדו, מחמת מעשה בית-דין, אך קיבל את תביעתם להפרשי שער מכוח ההסכם באופן חלקי.

(ד)                 מצבו של הבית והתיקונים הנדרשים בו - לאחר שסקר את חומר הראיות שהובא לפניו, לרבות חוות דעתו של מר ברוכים, המומחה מטעם המערערים (להלן: " המומחה"), קבע בית המשפט שהמומחה אינו מהנדס בניין, אלא מהנדס מכונות בעל ניסיון כשמאי של נזקי רכוש. המומחה לא ראה את הבית קודם למתן חוות הדעת, ונקבע שחוות דעתו היא מגמתית ומתעלמת מהבלאי של השטיחים ערב השכרת הבית, וכן מהגורמים לנזקים. בית המשפט קיבל את טענת המשיבים שהחלפת השטיחים נדרשה עקב פיצוצים בצנרת שאינם באחריות המשיבים, שעשו כל שביכולתם כדי לתקנם, אך קיבל את טענת המערערים בנוגע לנזק לדלתות.

בית המשפט דחה את התביעה בכל הנוגע לתיקון ארונות המטבח; נזק לגינה; תיקוני חשמל; תיקוני צבע; התקנת גופי תאורה, ברזים ומקלחות, אך קיבל אותה לגבי נזק שנגרם לצינורות ההשקיה.

המערערים הגישו לבית המשפט קבלות שונות בגין תיקונים שעשו בבית, ובית המשפט קבע שחלק ניכר מהם היה באחריות המערערים, וחייב את המשיבים במחצית הסכום שקבע המומחה כעלות הצביעה (בסך 7,000 ש"ח ומע"מ).

לבסוף קבע בית המשפט, שהיו בבית בעיות רטיבות טרם השכרתו, ושחלק מהנזקים שיוחסו למשיבים נגרמו כתוצאה מהרטיבות, וכן, התביעה הייתה מוגזמת, ומטעם זה לא עשה צו להוצאות.

3.                    טענות הצדדים בערעורים